על מנת שהעין תוכל לשמור על תפקודה התקין, יש צורך בייצור קבוע של דמעות על ידי בלוטת הדמעות שסמוכה לעין, מתחת לעפעף העליון.
בכל פעם שאנחנו ממצמצים, העפעפיים מפזרים את נוזל הדמעות על פני גלגל העין וגם מסייעים בניקוז עודף הדמעות לתוך תעלת הדמעות הנמצאת בזוית העין בסמוך לאף. כאשר בלוטת הדמעות מייצרת דמעות בכמות ואיכות מספקת, אך יש חסימה או היצרות בצינוריות המנקזות את הדמעות מגלגל העין לכיוון האף, יוותרו דמעות עודפות שיגרמו לדמעת ולעיתים אף יזלגו על לחיו של המטופל וייגרמו לאי נוחות רבה מאוד. במצבים קשים יותר, הדמעות החסומות המצטברות בשק הדמעות יכולות להזדהם ולגרום להתפתחות שק מוגלתי מודלק וכואב, שאף עלול להתפשט לארובת העין או למח. מקרים אלו מצריכים טיפול אנטיביוטי, לפעמים גם באשפוז ולעיתים אף נדרש ניקוז כירורגי דחוף של האבצס בשק הדמעות.
הטיפול בחסימה בדרכי הדמעות הוא בד"כ כירורגי ותלוי במיקום החסימה בניקוז הדמעות. כאשר החסימה היא חלקית ומערבת רק את פתח הכניסה לצינוריות הדמעות- ניתן לעשות ניתוח פשוט למדיי, בהרדמה מקומית. כאשר החסימה היא משמעותית יותר באזור ניקוז הצינור לאף, יש צורך בניתוח מורכב יותר הכולל יצירת מעבר חדש בין דרכי הדמעות לאף. הגישה הניתוחית יכולה להיות דרך חתך קטן בעור באזור שבין העין לאף שדרכו יוצרים את התעלה החדשה, או בניתוח אנדוסקופי דרך האף שבו לא עושים חתך עורי. לעיתים יש צורך להשאיר צינוריות סיליקון זמניות בתעלה החדשה למשך מספר שבועות או חודשים, או אפילו צינורית מפיירקס הנשארת שם באופן קבוע. בשתי השיטות אחוזי ההצלחה הם גבוהים מאוד (כ-95% הצלחה), ההחלמה היא מהירה ולא מלווה בכאבים משמעותיים.
תינוקות נולדים לעיתים קרובות עם הצרות של תעלת ניקוז הדמעות. ההצרות הזאת מתבטאת בדמעת או הפרשות מעין אחת או שתיהן בחודשים הראשונים לחייו של התינוק. סוג כזה של חסימה הוא בד"כ זמני, לא מסוכן וחולף לאחר מספר חודשים. במקרים אלו לא נדרשת התערבות ניתוחית כלשהי. כאשר החסימה אינה חולפת עד גיל שנה, ניתן לבצע שטיפה של דרכי הדמעות בחדר הניתוח, וברוב המקרים הדבר פותר את בעיית הדמעת. במיעוט המקרים יש צורך בהכנסת צינוריות סיליקון או בניתוחים גדולים יותר על מנת לטפל בבעיית הדמעת בילדים. בכל מקרה של דמעת מומלץ להיות במעקב אצל רופא עיניים מנוסה, וכאשר יש רושם שאין שיפור לקראת גיל שנה מומלץ לפנות לרופא מנתח המתמחה בבעיות בדרכי הדמעות לשקול התערבות ניתוחית.
פרופ' יגאל ליבוביץ
מומחה לניתוחי דרכי דמעות
מנהל מכון אוקולופלסטיקה במרכז הרפואי איכילוב בת"א